סופשנה אזרחית וכולם עושים תכנונים לשנה הבאה. בכל התחומים, גם יעדי ריצה.
מבחינתי היעד היחידי כרגע להגשמה הוא חצי מרתון טבריה בחמישי לינואר.
למרות שכל הפרמטרים מצביעים על כך שאני מוכנה, אני עדיין לא ממש מאמינה שאני ממש שם.
התאמנתי ב"קצרה, בינונית, ארוכה" -כמעט- בכל שבוע. הגעתי ל 18 קילומטרים בריצה אחת שארכה מעל שעתיים ולא התפרקתי לחתיכות בסופה, ושמרתי על נפח שבועי סביב ה 30 קילומטרים. אפילו כאב לי הקרסול!
התחלתי לצרוך כדורי מלח בריצות הארוכות, ולאכול סוכריות ג'ל ותמרים תוך כדי ריצה, וכמובן לרוץ עם התרמיל הוורוד החביב שלי.
אני יודעת מה אלבש ומה אנעל ומה אוכל, ומה אחבוש, ומי ירוץ איתי.
ואין לי שום ציפיות מבחינת זמנים, רק לעשות את זה.
כמובן שתמיד יש ציפייה שבסוף המסלול יחכו לי עם בלונים ושלטים על איזו מהממת אני ואלופה ומרגשת (זה עוד לא קרה, אבל אני אופטימית).
שלושה חודשים אני מתאמנת לזה, שיפרתי כושר, הגדלתי נפח, עשיתי תרגילי כוח, התאפסתי מנטלית.
אבל זה עוד לא קרה, אז איך אני יכולה לתכנן עוד יעדים לשנת 2018 מעבר לזה? מבחינתי זו הפסגה שיש להעפיל אליה, אני לא יכולה לדמיין עוד פסגות אי שם בהמשך. אם אדמיין שיש המשך - אתרסק.
האימונים הם ארוכים, לא קלים לי, ואני צריכה לגייס את עצמי אליהם פעם אחרי פעם. אז חשיבה על מרתון לא באה בחשבון.
אומרים שעם האוכל בא התיאבון, וכולם התחילו בהצהרות על כך שמרתון לא בתחום השאיפות שלהם ובכל זאת מצאו עצמם בסופו עם המדליה הגדולה והמדבקה על האוטו וסיפורי הגבורה על הקילומטר ה 32 והקילומטר ה 38, ואיך כמעט ואיך ההוא ומה כדאי ובפעם הבאה ש...
ובהתחשב בזה שלפני שנתיים הצהרתי ש"אני רצה רק לשירותים" (ומאז אצתי מעל אלף קילומטרים), ובהתחשב בעוד כל מיני הצהרות שהפרחתי לאוויר העולם והיום המציאות מוכיחה שקרה בדיוק ההיפך, ובהתחשב בזה שכייף לי לרוץ ואני רוצה להמשיך לשמור על עניין ואתגרים בריצה, ניתן להאמין שאולי בהמשך תגיע איזו הצהרה הפוכה לנאמר בפוסט הזה (תאמינו במה שבא לכם).
אבל כרגע, נכון להיום:
לא ארוץ מרתון בשנת 2018
ומה היעד שלך לשנת 2018?
* באמת שיהיה נחמד שתשאירו תגובה, אבל לא "אלופה" "מהממת" "ענקית" "אין כמוך" ו"כל הכבוד" כי את זה אני כבר יודעת. אפשר איזה משפט מתוחכם, או "מרגש" מקורי כזה, או סתם תגובה שהועתקה מפוסט אחר.
ואם תרצו שכל פוסט חדש יגיע אליכם למייל, אתם מוזמנים להירשם ואני מבטיחה לא להגזים.