כשרצים באזורים כפריים מגיעים גם למקומות מסריחים.
מסריחים באמת, עם ריחות של רפת או דיר, ובעיקר של מה שהחיות האלה מפרישות במהלך היום (והלילה?). זה כשרצים באזורים המשקיים של המושבים (מה לעשות? כשרצים בכביש ההיקפי מגיעים גם לשם) או כשעוברים ליד מתקני הביוב (גם אם לא ידעתי שיש שם מתקן כזה, עכשיו אני משוכנעת) וכשרצים בנוב.
היתרון של הקטעים הלא נעימים האלה הוא שאני רוצה לעבור אותם מהר, ואז אני רצה שם מהר יחסית ולא מתפנקת להתעייף. אותו הדין בקטעים בהם יש כלבים נובחים (מאחורי גדרות) או תנים מייללים מרחוק (רמת הגולן, יו נואו), וקטעים שמשום מה התאורה לא דולקת בהם. יש קטעים על הטיילת, או בכביש ההקפי ליד הגדר, שבגלל תקלה זמנית אינם מוארים. אמאל'ה.
יש גם קטעים מסריחים שאין בהם ריח מסריח אבל ההוויה שלהם מבאסת ולכן מכונים "מסריחים" כי הם קשים לריצה, עליות, או נאחסים מכל סיבה אחרת. במקרים האלה, ובמקרים קשים אחרים, אני מתמודדת באותה השיטה: מחלקת לשלוש.
את המקטעים המסריחים פיזית אין צורך לחלק, פשוט רוצים שהם ייגמרו כבר אז רצים אותם עד הסוף. את הקטעים האחרים צריך לתקוף אסטרטגית כי אני מאלה שכשקשה להם אז הם מאמינים לקושי, ונכון שהכל בראש (ולא בשרירים, באימון המתמשך של הגוף, בתזונה נכונה ובנעליים ראויות) אבל כשהראש חושב שקשה, אז קשה. וכשהראש מאמין שנגמר לו הכול, אז הגוף צ'ק צ'אק משתכנע.
יש אנשים שרק כשהם נכנסים בראבק, הם מרגישים שנעשתה עבודה, רק כשכואב להם מהמאמץ אז הם מאמינים לתוצאה של השעון, ואם לא הזיעו או התכווצו השרירים אז הם מאוכזבים. מכירים כאלה? ובכן אני לא כזאת. כשכואב לי אני רוצה שיפסיק, כשלא נוח לי אני מחפשת פעילות אחרת, וכשקה לרוץ אז... הולכים! (רק שתדעו שלרצים - הליכה היא האויב)
אז כדי לא ליפול למלכודות הקושי, אני מחלקת את הקטע המסריח הקרוב אלי לשלושה חלקים. החלק הראשון הוא קל כי הוא נגמר מהר, והוא בהתחלה. הקטע האחרון הוא קל כי כבר רואים את סופו והבטחת הסוף מתוקה ומשכרת (גם משקרת, אבל זה לפוסט אחר) ונשאר רק האמצע, ואותו צריך לעבור, והוא לא ארוך (כי הוא רק שליש), ועד שאני מעודדת את עצמי, אופס הוא נגמר. וככה אני עוברת שלישים. שליש מאורך כולל, שליש מקטע מסריח, שליש עד הסיבוב הבא, ועוד שלושה שבועות עד למרתון ירושלים. אמנם עשרה קילומטרים אבל בעליות (וגם ירידות, ברור)
ועד אז... אימוני עליות, הגדלת נפח קילומטראז', ולשמור על אופטימיות.
* אם אהבתם את הפוסט תוכלו ללחוץ על הלב הריק מימין, וגם הוא וגם אני נתמלא שמחה
ואם יש לכם תגובה, אשמח אם תרשמו אותה פה מתחת מימין
ואם תרצו שכל פוסט חדש יגיע אליכם למייל, אתם מוזמנים להירשם ואני מבטיחה לא להגזים.