אומרים שבריצת מרתון בסביבות הקילומטר ה 35 מגיע "קיר", מעין מחסום פסיכולוגי שמפריע להמשיך בריצה. אין לי מושג כי לא רצתי מרתון אבל השמועות על הקיר הזה הגיעו אלי, ואני מאמינה. לקשיים אני תמיד מאמינה.
"מתי זה יפסיק להיות קשה?" שאלתי אותו. רציתי שייתן לי אופק. שיאמר נניח שאחרי חצי שנה זה מתחיל להיות יותר כייף, או אחרי שמונה קילומטרים, או עשרים, או לא-משנה-כמה, העיקר שייתן לי נקודת ציון כל שהיא להתכוונן אליה, לייחל לה, לדעת שאי שם קיים גבול לסבל ולקושי שלי. הרי לא יכול להיות שכולם מהללים את הריצה ורק אני מוציאה את עצמי בכוח לעינוי הזה.
"זה לא מפסיק להיות קשה" הוא אמר, וגם הוסיף ש"זאת לא השאלה הנכונה"
יש ריצות שקשה בהן, יש ריצות שיותר קל, ויש גם ריצות כיפיות ממש. הקושי אינו הפרמטר למדידת ריצה. הקושי קיים כשמאתגרים את הגוף וכשמותחים את הגבולות, ועניין הוא לעבור את הקושי, לא לתת לו לנהל את הריצה, וגם כשקשה להמשיך. אפשר להוריד קצב, אפשר לחזק קבוצות שרירים אחרות באימונים במשך השבוע ואפשר להתייעץ עם אדם מקצועי. עם הזמן, הוא אמר, מפתחים דרכים להתמודד, כי ה"קיר" מופיע מידי פעם.
ה"קיר" שלי הופיע בערך כל חצי קילומטר, וגם בעליות, וגם אחרי העליות, וגם כשרצתי מהר מידי בקילומטר הראשון, וגם כשרצתי לאט בקילומטר השביעי, וגם בלי סיבה. הדרך המקורית שלי להתמודד עם הקיר הזה, עם הקושי, עם ההרגשה ש"די, נגמר לי ואני לא סוחבת" היא לשקר לעצמי (ולהאמין בזה) שהנה אחרי האבן זה יהיה קל יותר, שאחרי המכונית הלבנה ההיא נגמרת העליה, שרק עד הסיבוב ואז אני עוצרת, בטוח (וכמובן שלא) ועוד קשקושים כאלה ואחרים.
מה שעוד סיפרו לי על ה"קיר", שכשעוברים אותו, הריצה מקלילה את עצמה כאילו על רצן-אוטומטי. לזה, באופן מפתיע, לא האמנתי, כי הכרתי את הקיר באופן אינטימי יותר מידי פעמים והתקשיתי לעבור אותו.
אבל אז זה קרה, בריצה ראשונה לשמונה קילומטרים, כשבקילומטר השישי ממש נאבקתי עם עצמי לא להפסיק לרוץ, להאיט את הקצב ולהמשיך (גם יצאתי עם המעודד הרישמי לריצה הזאת), ובאמצע הקילומטר השביעי פתאום הרגשתי את זה קורה. המאבק פסק, והריצה הניעה את עצמה.
ההרגשה בסוף הייתה סיפוק עצום.
אולי זה האדנלין הזה הממכר שכולם מדברים עליו?
זה לא מפסיק להיות קשה, אבל החיוך מגיע.
ולפעמים זה השקר שמחזיק אותי עד לסוף ה"קיר" הנוכחי.
*אם אהבתם את הפוסט תוכלו ללחוץ על הלב הריק מימין, וגם הוא וגם אני נתמלא שמחה
ואם יש לכם תגובה, אשמח אם תרשמו אותה פה מתחת מימין
ואם תרצו שכל פוסט חדש יגיע אליכם למייל, אתם מוזמנים להירשם ואני מבטיחה לא להגזים.